החלטה בתיק בש"פ 7943/04

           זהו ערר על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט א' אמינוף מיום 27.8.2004) לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. החלטה זו נתקבלה במסגרת ערר שהגישה המשיבה על החלטתו של בית-משפט השלום בנצרת (כבוד השופט א' שאהר מיום 26.8.2004) לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

1.        כתב-האישום שהוגש נגד העורר לבית-משפט השלום בנצרת מייחס לו עבירות של החזקת סם מסוג קנבוס לשימוש עצמי, תקיפת שוטר, חבלה חמורה, הכשלת שוטר במילוי תפקידו, בריחה ממשמורת חוקית ושיבוש מהלכי משפט. על-פי המתואר בכתב-האישום, ערכה המשטרה ביום 19.6.2004 חיפוש בדירתו של אדם בשם בני אטדגי (להלן: אטדגי) במגדל העמק ובמהלכו זרק אטדגי מן החלון שקית ובה חומר החשוד כסם מסוכן. בעקבות כך עצר השוטר דורון ממן את אטדגי. אטדגי התנגד למעצר ובאותו שלב ניגש העורר לניידת המשטרתית, הוציא ממנה את השקית שנתפסה על-ידי השוטר ממן ופתח בריצה. השוטר ממן רדף אחרי העורר ותפסו, אך העורר התפרע והתנגד באגרסיביות למעצרו, ובמאבק שהתפתח בין השניים, נחבל השוטר ממן בברכיו וכתפו השמאלית נפרקה.

2.        בהחלטתו לעניין המעצר ציין בית-משפט השלום כי:

"המשיב מהווה סכנה ממשית לשלום הציבור, משיב המוכן לגנוב סמים שנתפסו מניידת משטרה, לתקוף שוטרים ולברוח עם הסמים, מעיד על עצמו כי הוא מסוכן ואינו בוחל בשום אמצעים על-מנת להשיג את מבוקשו, קשה להאמין כי משיב כזה יוכל לעמוד בתנאי שחרור וקשה ליתן בו אמון כי יציית להוראות בית-המשפט".

           אכן, דברים כדורבנות, אלא שבסופו של יום הורה בית-משפט השלום על שחרורו של העורר בתנאים מגבילים שעיקרם שהייה ב"מעצר-בית" מלא בבית אחיו בנצרת.

3.        ערר שהגישה המשיבה על החלטה זו נתקבל, כאמור, ובית-המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בהדגישו את מסוכנותו הרבה, את העובדה ששירות המבחן נמנע מלהמליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר וכן את עברו הפלילי של העורר בעבירות של מרמה ושיבוש מהלכי משפט. נוכח כל אלה, סבר בית-המשפט המחוזי כי אין מקום לאפשר חלופת מעצר בעניינו.

           מכאן הערר שבפניי בו טוען העורר, כי יש להשיב על כנה את החלטתו של בית-משפט השלום, אשר התרשם מאחיו ומאימו וקבע כי יש ביכולתם לפקח עליו ולשמש חלופת מעצר הולמת.

4.        דין הערר להידחות. החלטתו של בית-משפט השלום בדבר שחרורו של העורר לחלופת מעצר מעוררת קושי, ובצדק שינה בית-המשפט המחוזי ממנה. היה זה בית-משפט השלום עצמו אשר ציין כי נוכח המעשים המיוחסים לעורר בכתב-האישום קשה ליתן בו אמון. אכן, מעשיו של העורר כמתואר בכתב-האישום, מלמדים עליו, לכאורה, שהוא חסר מעצורים ואין עליו מורא חוק משום שלא נרתע מליטול סמים מתוך ניידת המשטרה לנגד עיני השוטר-המתלונן וכן לא נרתע מלנקוט באלימות נגד אותו שוטר תוך כדי הניסיון לברוח ממשמורת חוקית. לכך מתוספת עמדתו המסויגת של שירות המבחן, אשר ציין בתסקיר המעצר כי הוא מתקשה לגבש הערכה לגבי מסוכנותו של העורר ועל כן נמנע מלהציג המלצה מגובשת לגבי שחרורו לחלופת מעצר. בנסיבות אלה, מקובלים עלי נימוקיו של בית-המשפט המחוזי, שהורה על מעצרו של העורר ולא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו זו.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, כ"א אלול, תשס"ד (07.09.04).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: